ביבליוגרפיה

מהאתרים ברשת:

באתרBEOK-
דלקת התוספתן
http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=6386

שיטה חדשה לכריתת התוספתן במרכז הרפואי קפלן
http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=1209

אתר ויקיפדיה-
תוספתן
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA%D7%9F

דלקת התוספתן
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9C%D7%A7%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA%D7%9F

והמאנציקלופדיה הישראלית לנוער "אביב חדש" כרך 17 שנת 1999.

לאחר החלמה מהמחלה

15.4.2009

היום סוף סוף אני חוזרת לבית ספר אני מרגישה כבר ממש טוב. הורידו לי את התחבושות והתפרים ואני מרגישה כל כך הרבה יותר טוב. כל המחלה הזאת הייתה ממש מתישה ומלווה בהרבה רופאים. אך בזכותה עברתי את הניתוח הראשון שלי ואני שמחה שעברתי את זה כבר והכול מאחורי. אני לא רוצה לאחר ליום הראשון שלי בבית הספר מזה 3 שבועות אז אני נאלצת לסיים עכשיו. ביי

פגישה עם הרופא המומחה להסרת התפרים ולבדיקות דם בבית החולים

שם הרופא המומחה: ניצן אלכסנדר
שם המטופל: דינה סגל
תאריך: 9.4.2009
גיל: 12
מין: נקבה
שם אב: גלעד סגל
שם האם: רונית סגל
סיבת הגעה לבית החולים: עשיית בדיקות דם ובדיקת צלקת הניתוח להסרת התוספתן.
התרשמות:

• בדיקת חום: 36.0.
• לחץ דם: 95/70.
• נשימה: 14 סדיר.
• דופק: 80 סדיר.
  יש השתפרות ניקרת בהחלמת החולה. הצלקת הגלידה.

טיפול: בדיקות דם והוצאת התפרים.

בדיקה לאחר הניתוח ע"י רופאת המשפחה

שם הרופא המטפל: שלומית שרוני
תאריך: 8.4.2009
שם המטופל: דינה סגל
גיל: 12
מין: נקבה
שם אב: גלעד סגל
שם האם: רונית סגל
סיבת הפגישה: בדיקה לאחר ניתוח להוצאת התוספתן.
התרשמות: הצלקת מחלימה ומגלידה יפה. אם נגיעות קלות בצלקת ישנם כאבים קלים אך לא משמעותיים. התפרים מתאחים טוב.
טיפול: המשכת התרופות משככי הכאבים.
הפניה: החולה קיבלה הפנייה לבית החולים שניידר פ"ת לקבלת בדיקות דם ותוצאותיהם. החולה ייפגש עם הרופא המומחה בכדי לראות האם מצבו ותוצאות בדיקות הדם תקינים.

לאחר הניתוח- מנקודת מבטה של החולה

3.4.2009

סיימתי את הניתוח לפני יום וחצי וקצת כואב לי אבל אני עדיין מטושטשת התרופות שנתנו לי. כבר מאוחר ואנחנו בדרך הביתה. אמא סיפרה לי שד"ר אלכסנדר היה מרוצה ואמר שהניתוח עבר בהצלחה. אני אחזור לבית החולים לביקורת עוד שבוע ויורידו לי את התפרים. אני כבר מחכה לחזור לבית ספר ולספר לכולם על השבוע המטורף שהיה לי. אמא הזכירה לי את ההבטחה שלה ואמרה שבקרוב הכול יחזור לשגרה.

לאחר הניתוח- בדיקת החולה בבית החולים ע"י הרופא המומחה

שם הרופא המומחה: ניצן אלכסנדר

תאריך: 1.4.2009
שם המטופל: דינה סגל
גיל: 12
מין: נקבה
שם אב: גלעד סגל
שם האם: רונית סגל
סיבת הגעה לבית החולים: התלוננות על כאבים עזים בבטן התחתונה, הקאות וחום גבוה כבר שבוע. חשש לאפנדיציט.
התרשמות:

• בדיקת חום: 37.6.
• לחץ דם: 100/80.
• נשימה: 17 סדיר.
• דופק: 105 סדיר.
  החולה בחדר התאוששות. ישנה לילה שלם והתאושש יפה. הניתוח עבר בהצלחה וללא חשש לזיהומים.

טיפול: קבלת נוזלים דרך אינפוזיה עד להתאוששות מוחלטת. החולה בהמשך היום יעבור לחדר מעקב ויחובר למכשור במידת הצורך.
הניתוח שבוצע היה הניתוח הלפרוסקופית ונשללה האפשרות בניתוח בשיטה המסורתית עקב רצונם של ההורים בהליך ניסיוני.בנוסף נשללה האפשרות בהליך עם אנטיביוטיקה עקב הדחיפות.

לאחר פגישה עם הרופא המומחה וכמה דקות לפני הניתוח להסרת התוספתן- מנקודת מבטה של החולה

31.3.09

ממש עכשיו נכנס ד"ר אלכסנדר (או בשמו הפרטי ניצן) הרופא המומחה והוא הסביר שמה שיש לי זה דלקת בתוספתן. לא הבנתי את שם המחלה (פיניציט או משהו כזה) וגם לא מזה תוספתן, אבל הוא אמר שזה נמצא בחלק הימני התחתון של הבטן. זו מחלה נפוצה אבל עדיין לא בטוחים ממה היא נובעת. כל הזמן הזה בכיתי וכאב לי נורא. אמא הבטיחה לי שתקנה לי מקדונלדס (כי היא יודעת שזה תמיד מסב לי אושר) כשהכול יגמר ואני כבר ארגיש יותר טוב. הרופא הביא לי פיג'מה וביקש שאלבש אותה בזמן שהוא ואמא יוצאים לדבר. כשהם חזרו כבר שכבתי במיטה בחדר שאליו אחת האחיות הובילו אותי. אמא סיפרה לי בעדינות שעליי לעשות ניתוח ולהוציא את המקור לבעיה. אני ממש מפחדת יש לי מלא שאלות. תישאר צלקת? זה יכאב? יהיו לי תפרים? מתי אני אחזור לבית ספר? מי ינתח? ומה אני אעשה בלי תוספתן. אמא הרגיעה היא הסבירה שהתוספתן הוא לא חלק חיוני בגוף ורבים עוברים ניתוח מהסוג הזה. ד"ר אלכסנדר ינתח אותי ואני אשתחרר מבית החולים ביומיים הקרובים אם לא יהיו סיבוכים. יש שיטה חדשה לניתוח וכמעט ולא יראו את הצלקת. קצת נרגעתי אבל אני עדיין מפחדת נורא.

פגישה ראשונה עם הרופה המומחה בבית החולים

שם הרופא המומחה: ניצן אלכסנדר

תאריך: 31.3.2009
שם המטופל: דינה סגל
גיל: 12
מין: נקבה
שם אב: גלעד סגל
שם האם: רונית סגל
סיבת הגעה לבית החולים: התלוננות על כאבים עזים בבטן התחתונה, הקאות וחום גבוה כבר שבוע. התחלת צמרמורות בכל הגוף. הופנתה מקופת החולים מחשש לאפנדיציט.
התרשמות:

• בדיקת חום: 40.
• לחץ דם: 104/86.
• נשימה: 18 סדיר.
• דופק: 120 סדיר.
  בלחיצה על הבטן הימנית התחתונה, בקו שבין הטבור לירך הימני ישנה תגובת כאב מצד החולה.
  בתיק החולה לא נמצא על היסטוריה עם אפנדיציט.

טיפול: הטיפול שנבחר הוא ניתוח המתבצע בהרדמה כללית בשיטה הלפרוסקופית. לחולה ולהוריו הוסבר כיצד נעשה ניתוח. ההורים הסכימו לניתוח.

בבית החולים בחדר המתנה- מנקודת מבטה של החולה

31.3.2009

אתמול אמא שלי לקחה אותי לד"ר שרוני שהיא הרופאת משפחה שלי. אני אוהבת אותה כי כשהייתי קטנה היא הייתה מביאה לי מתנות מגניבות. היא בדקה אותי וסיפרתי לה שהקאתי וכואבת לי הבטן. היא מיששה את הבטן וזה כאב מאוד. היא גם אמרה לאמא שלי שתיקח אותי למיון לייעוץ דחוף. ישר אחר כך נסענו לבית חולים למרות שכבר היה לילה.

עכשיו כבר לפנות בוקר של יום חדש ואמא ואני יושבות ומחכות בחדר המתנה של הבית חולים.

אמא אמרה שצריך לחכות לדוקטור המומחה כדי שיבדוק ויראה מה יש לי. יופי, מה שהיה חסר לי עכשיו זה שיתחילו לי צמרמורות. כניראה שהגיע הזמן לסיים.

ביקור שני אצל רופאת המשפחה לאחר 5 ימי מחלה

שם הרופא המטפל: שלומית שרוני

תאריך: 30.3.2009
שם המטופל: דינה סגל
גיל: 12
מין: נקבה
שם האב: גלעד סגל
שם האם: רונית סגל
סיבת הפגישה: אי ירידה בחום כעבור 5 ימים ובנוסף התלוננה החולה על הקאות וכאבים ממוקדים בבטן התחתונה.

התרשמות: בנגיעות בקו שבין הטבור לירך הימני יש תגובת כאב.
טיפול: יש להגיע לבית החולים מחשש לאפנדיציט.

הפנייה: לבית החולים שניידר פ"ת לצורך בדיקות על רקע חשד לאפנדיציט.

לאחר 4 ימים- מנקודת מבטה של החולה

29.3.2009

שלום אני דינה ואני בת 12 אני לומדת בחטיבת ביניים גוונים בראש העין.

כבר שבוע שאני מרגישה לא טוב. אמא שלי מדדה לי חום והיא אמרה שאסור לי ללכת לבית ספר.

לא ראיתי את החברים שלי כבר הרבה זמן ואני מתגעגעת. היום הייתה לי בחילה נוראית והתחלתי להקיא.

כאילו שלא הספיקו לי ההקאות הרבות, גם התחילה לכאוב לי הבטן זה ממש מוזר. כשאמא שאלה איפה כואב לי הצבעתי על המקום הכואב מצד ימין בבטן התחתונה. באותו הרגע היא קבעה תור אצל רופאת המשפחה.

ביקור ראשון אצל רופאת המשפחה מאז תחילת המחלה

שם הרופא המטפל: שלומית שרוני

תאריך: 25.3.09
שם המטופל: דינה סגל
גיל: 12
מין: נקבה
שם האב: גלעד סגל
שם האם: רונית סגל
סיבת הפגישה: החולה אינה חשה בטוב. מתלוננת על חום גבוה וחולשה.

התרשמות: בדיקת אוזניים נראית תקינה וכן בדיקת הגרון. בדיקת ריאות לא מראה סימנים יוצאי דופן ותפקודן תקין.

טיפול: עליה להישאר בבית עד לפחות יום אחרי ירידת החום ולנוח. במידת הצורך יש לקחת כדורים להורדת החום.

הפנייה: אין צורך בהפנייה.

רקע

התוספתן הוא בליטה קטנה במעי, הנמצאת סמוך למקום חיבורם של המעי הדק והמעי הגס.
שמו הרפואי של התוספתן הוא "תוספת תולעית", משום שהוא משתלשל בצורת תולעת בתחתית המעי הגס. הוא אטום בקצה האחד שלו. הקצה האחר שלו פתוח ומתחבר לחלקו הראשון והרחב של המעי הגס – באזור הנקרא צקום. אורכו של התוספתן בין שניים ל-20 ס"מ, עוביו הוא כעובי עיפרון והוא יכול להגיע לעובי זרת של אדם מבוגר.
דפנות התוספתן בנויות משכבות שריר ורירית, כמו המעיים. בנוסף לכך מצויה בהם רקמה לימפתית עשירה, שהיא חלק מהמערכת החיסונית של הגוף.
אין יודעים בברור מהו תפקידו של התוספתן בגוף האדם. יש הטוענים שזהו שריד קדום של מערכת העיכול, שכיום אין בו שימוש. הראיה לכך היא שהסרת התוספתן אינה גורמת לבעיות עיכול או לבעיות רפואיות אחרות כלשהן. אחרים חושבים, בגלל קיומה של הרקמה הלימפתית העשירה, כי התוספתן הוא חלק חשוב במערכת החיסונית של הגוף, ויתכן בהסרתו ממלאים חלקים אחרים של מערכת החיסון את תפקידו.

דלקת התוספתן (אפנדיציט)- דלקת התוספתן נגרמת קרוב לודאי, מחסימה לאורך התוספתן או במוצאו מהמעי הגס. החסימה יכולה להיגרם מהצטברות של צואה קשה מאד, או להתעבות של תאי לימפה במעי כתוצאה מזיהום ויראלי תמים (מצב זה שכיח יותר בילדים).
חסימה זאת גורמת להצטברות של חיידקי מעי בכמות רבה מאד בקצהו האטום של התוספתן ולהתנפחותו. כאשר תהליך זה מתקדם נוצר זיהום החודר את דופן התוספתן וגורם לדלקת גם בציפוי החיצוני של המעי ובסביבתו.
מצב דלקתי זה עשוי לגרות להינקבות של התוספתן (התוספתן לא "מתפוצץ" כפי שנהוג לחשוב) ולפיזור של מוגלה ותוכן מעי מזוהם בחלל הבטן, או ליצירת מורסה (אבצס) סביב התוספתן.
המחלה שכיחה יותר בצעירים, אך עשויה להתרחש בכל גיל מינקות ועד שיבה. בגילאים 20 עד 40 המחלה יותר שכיחה וקל יותר לאבחנה. סיבוכי המחלה שכיחים יותר בתינוקות וקשישים, בהם המחלה מאובחנת מאוחר יותר. אחד מכל 15 בני אדם מפתח במשך חייו דלקת חריפה של התוספתן.
הדלקת מתאפיינת בסיפור מחלה אופייני, אם כי קיימת שונות רבה ובמקרים רבים לא יופיע סיפור המחלה הטיפוסי. במקרים האופייניים התלונה השכיחה היא של הרגשה כללית רעה וכאבי בטן עמומים בעיקר במרכז הבטן.
לטיפול בדלקת יש כמה שיטות:

• בשיטה המסורתית- המנתח מבצע חתך אלכסוני בבטן תחתונה באורך כחמישה עד 10 ס"מ. המנתח מפריד את שכבות דופן הבטן עד לחלל הבטן, מחלץ את התוספתן המודלק, קושר את בסיסו בצמוד למעי הגס הימני ומרחיקו.במקרה של זיהום סביב התוספתן או הנקבות שלו כתוצאה מדלקת קשה עשוי המנתח לבחור לסגור את העור רק כעבור מספר ימים כשהסיכוי לזיהום מופחת.
• בשיטה הלפרוסקופית- שיטה חדשה לכריתת תוספתן המשלבת בין השיטה הישנה, הפולשנית (ניתוח פתוח), ולבין השיטה הזעיר-פולשנית הלפרסקופית. ניתוח פתוח לכריתת תוספתן ידוע מזה מעל 100 שנים. הטכניקה כוללת כניסה לחלל הצפק על ידי חתך בבטן ימנית תחתונה, מציאת התוספתן במישוש, הוצאתו מחלל הבטן על תוך הפצע הניתוחי וכריתתו לאחר מכן. בדרך כלל, ישנו צורך לשטוף את חלל הצפק מהפרשות (בשלבים מתקדמים של הדלקת - מוגלה) ולסגור את הפצע במספר שכבות.השיטה הלפרוסקופית, שפותחה בשנות ה-70 וקיבלה תאוצה בתחילת שנות ה-90 עם פריצת דרך הטכנולוגית, מאפשרת לבצע פעולות בתצפית ישירה במקום מישוש בלבד. שיטה זו כוללת חתך קטן (עד 1 ס"מ) בתוך הטבור, החדרת צינור אשר דרכו מכניסים מצלמת וידאו, שמחוברת למסך טלוויזיה, בחתכים קטנים נוספים מכניסים מכשירים מיוחדים לשם ביצוע הניתוח עצמו. אמצעים אלו מאפשרים לראות וגם לבצע פעולות במקומות מרוחקים מהפצע הניתוחי, על ידי כך ניתן לגלות ממצאים שאינם נראים בשדה הראיה המצומצם יחסית בניתוח פתוח. אחד היתרונות הבולטים שבניתוחים הלפרוסקופיים הוא התוצאה הקוסמטית: במקום חתך גדול, מספר חתכים של 0.5 – 1.0 ס"מ שלאחר סגירה בתפר קוסמטי כמעט בלתי נראים לעין.חשוב לציין, שגם שיטה זאת איננה נטולת חסרונות: ביצוע פעולות בתוך חלל הצפק דורשת מהמנתח מיומנות מיוחדת, שונה מזאת הנדרשת בניתוח פתוח. יש לזכור, שמרבית המידע על האברים הפנימיים תוך ניתוח המנתח מתקבל על ידי מישוש - פעולה בלתי אפשרית בניתוח לפרוסקופי. מאידך, באחרון ניתן לראות פרטי אברי הבטן בהגדלה.
  עד כה נותחו 10 ילדים בגילאים שש עד 13 בהצלחה רבה.
• אנטיביוטיקה- במקרים פחות שכיחים, בדרך כלל במחלה מתקדמת, מוצאים גוש דלקתי שרצוי לטפל בו על ידי צום, אנטיביוטיקה ונוזלים לווריד, מכיוון שניתוח עלול להסתיים בכריתת חלק מהמעי הגס ולעיתים יש צורך בכריתת התוספתן לאחר ההחלמה מהדלקת כדי למנוע הישנות של המחלה.
  
  דלקת של התוספתן כשאינה מטופלת כהלכה עשויה להתפתח למצב מסכן חיים.
  הינקבות התוספתן ופיזור מוגלה ותוכן מעי בחלל הבטן והיווצרות מורסה (אבצס) גדולה המכילה מוגלה ותוכן מעי הם שני סיבוכים קשים העשויים להצריך מספר ניתוחים, כריתת חלקי מעי ואף מוות.